בתעשיית השטריימלים לא מתרגשים מחוק הפרוות
פרוות בעלי חיים אמנם אינן מככבות בתעשיית האופנה הישראלית, אבל למען השטריימל המסורתי המפלגות החרדיות אינן מאפשרות את חקיקתו של חוק שיאסור מכירת פרוות. הצצה לעולם אופנתי דינמי ויוקרתי שבמרכזו זנבות של יונק קטן שחי בקוטב הצפוני.
ועדת השרים לחקיקה אמורה הייתה לדון בתחילת החודש [5 בפברואר] בהצעת חוק שיזמה ח"כ מרב מיכאלי (המחנה הציוני) לפיה תיאסר מכירת פרווה לרבות פריטי לבוש. לכאורה, הצעת חוק שכזאת אמורה הייתה לעבור ללא התנגדות. פרוות בעלי חיים אינן מככבות בתעשיית האופנה המקומית – מזג האוויר המזרח תיכוני מאפשר מעט מאוד הזדמנויות ליהנות באמת מיתרונות הפרווה הטבעית, ולא קיים כאן לובי של סוחרי פרוות שיפעל לטרפוד החוק.
אולם, מסתבר כי ישראל היא אימפריה של ממש בכל הקשור לייבוא פרווה לצרכים מסורתיים. ה"שטריימל" – הכובע המסורתי של חסידים אשכנזים בישראל ובעולם – מיוצר מזנבות של צובלים (יונק קטן המצוי בקוטב הצפוני) מזנים שונים ובאיכויות ומחירים שונים. הצובל הקנדי למשל הוא היקר ביותר, הרוסי מדורג אחריו, אך יש גם שטריימלים זולים יותר. זנב רגיל של צובל רוסי נסחר במחיר של עד כ-30 דולרים. זנבות קנדיים יכולים להגיע עד ל-70 דולר הזנב. בעבר השתמשו בעשר עד עשרים זנבות צובל ליצירתו של שטריימל אחד. כיום, המספר יכול להגיע אף לשישים זנבות לשטריימל. גם ללא לובי של סוחרי פרוות אופנה, תרבות השטריימל משמעותית ביותר מבחינת החרדים ושליחיהם בכנסת. ועל כן היכולת של המחוקקים להעביר חוק בכנסת נגד מכירת פרוות שואפת לאפס. ואכן בלחץ המפלגות החרדיות נדחה הדיון בהצעת החוק בכמה חודשים.
