למראה פניו של סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס, מוסא אבו מרזוק, מסב בנחת בשבוע שעבר במוסקבה (17 בינואר) לצדו של בכיר הפתח עזאם אל אחמד, קשה שלא להיזכר בראיון המפורסם של אביגדור ליברמן במאי בשנה שעברה - אותו ראיון שבו הבטיח כי אם ימונה לשר הביטחון, הוא ייתן לחמאס 48 שעות להחזיר את גופות החיילים מעזה. מנהיג ישראל ביתנו איים שאם חמאס לא ייענה לדרישתו, יש לו המלצה עבור מנהיג הארגון ברצועה, איסמעיל הנייה: "תזמין לעצמך מקום בבית קברות הכי קרוב אליך", אמר. ככל הידוע, הנייה עדיין חש בטוב אף שליברמן במשרד הביטחון כבר שמונה חודשים. לעומת זאת, מצבו של הרומן בין ישראל לרוסיה, אשר השר יוצא מולדבה עשה כל שביכולתו כדי לקדם, הינו בכי רע.
תמונתם של שני הבכירים הפלסטינים, אשר לא זכתה להבלטה הראויה בתקשורת הישראלית, צולמה במסיבת עיתונאים שהתקיימה בתום שלושה ימי שיחות בין נציגים מהפתח, חמאס, הג'יהאד האיסלאמי ופלגים נוספים, בחסותו של שר החוץ של רוסיה, סרגיי לברוב. אפשר להבין את החלטת העורכים להצניע את הודעת הסיכום של שיחות מוסקבה, שבישרה על הסכמה להקמת ממשלת אחדות לאומית פלסטינית וקביעת מועד לבחירות בשטחים. אין די באצבעות הידיים כדי למנות את מספר ההכרזות הדומות שהסתיימו בלא כלום. על מגעים מעין אלה נהוג לומר כי חשיבותם בעצם קיומם. במקרה הזה, חשיבות הפגישה בעצם מיקומה ובעצם מועדה.