אחרי כמעט שנה של סחבת, אישר מתאם הפעולות בשטחים, האלוף יואב (פולי) מרדכי, את חיבורה של העיר הפלסטינית החדשה רוואבי לרשת המים. לרגע נדמה היה ליוזם הפרויקט, המיליארדר האמריקאי-פלסטיני בשאר אל מסרי, בן למשפחה אמידה משכם, כי מפעל חייו ניצל מקריסה. את כל הונו השקיע אל מסרי בעיר הפלסטינית החדשה, וכעת נוצר הרושם כי סכנת פשיטת הרגל של היזם, אשר רצה להיטיב עם עמו, חלפה.
אבל מסתבר ששמחתו של אל מסרי ושמחתם של מאות רוכשי הדירות ברוואבי הייתה מוקדמת מדי. האלוף מרדכי אמנם אישר לחבר את העיר לרשת המים הארצית, אבל אז הגיע סירוב ישראלי נוסף שאטם את ברז המים, עוד לפני שנפתח. שר התשתיות והאנרגיה סילבן שלום החליט, בתוקף תפקידו כממונה על משק המים בישראל, שהוא איננו מאשר את חיבורה של רוואבי למים, עד אשר תכונס ועדת המים המשותפת הישראלית-פלסטינית, ועדה אשר לא כונסה זה חמש שנים.
סיפורה של ועדת המים הוא סיפורם המורכב של הישראלים והפלסטינים, אשר בשנים האחרונות, בעיקר מאז כינונה של ממשלת ימין בישראל, אינם מסוגלים להגיע לשום הסכמה, גם לא במחיר סבלם של אזרחים. ועדת המים הוקמה מתוקף הסכמי אוסלו 2 (1995), והייתה אמורה לייצר מנגנון לשיתוף פעולה והבנות בנוגע לחלוקת המים בגדה בין השטחים שבשליטת הרשות הפלסטינית להתנחלויות הישראליות. לכל צד בוועדה המשותפת ניתנה זכות וטו. בחמש השנים האחרונות, על רקע הרחבתן והקמתן של התנחלויות נוספות בשטחי הגדה, מסרבים הפלסטינים לתת יד לתנופת הבנייה ולהצביע בעד אספקת מים להתנחלויות.