הקיצוניות נחלשת, הנורמליות מתחילה לבצבץ
המלחמה עוד לא נגמרה, מטחי הטילים מעזה ממשיכים לאיים על ישראל, ובכל זאת בימים האחרונים מסתמנת רגיעה באווירה הציבורית. ביטויי השנאה פחתו, והיהודים חוזרים ליישובים הערביים.
איזו חברה ישראלית תתגלה אחרי המלחמה? כיצד היא תיראה? האם קשוחה וחסרת סובלנות, כפי שהצטיירה בשבועות הארוכים של הקרבות? האם החופש לבקר את מדיניות הממשלה ישוב למצב שבו היה בטרם המלחמה? או שאולי החברה תאמץ את הקודים שהתגלו לאורך המלחמה, שלפיהם מוטל על הציבור לנשוך את לשונו כל עוד המלחמה בעיצומה. וכיצד תיראה המפה הפוליטית ביום שאחרי? האם הימין יצליח לתעל את התמיכה שזכה לה במלחמה לסחף אלקטורלי בבחירות הקרובות? ומה יקרה עם השמאל? האם הוא יצליח להתעורר מתרדמת המלחמה?
המלחמה עדיין נמשכת, אבל כבר אפשר להבחין ברגיעה מסוימת שמתחילה לחלחל לתוך האווירה הציבורית. למרות חידוש המטחים מעזה עם קריסת הפסק האש, יש תחושה של שיבה לשגרת החיים. ההתלהמות שככה, גלי הגזענות נחלשו, התגובות הפרועות ברשתות החברתיות התמתנו, השיח נרגע והמחלוקת הרעיונית בין ימין לשמאל כמעט ששבה למסלולה הרגיל.
