ישראל מוגדרת, ובצדק, כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. למרות שהיא מאוימת על ידי גוש חרדי הגדל במהירות וימין קיצוני שמעדיף את ההלכה היהודית על פניה, הדמוקרטיה הישראלית חיה ובועטת, טוטאלית ומוחלטת. לפעמים, עד כדי הגזמה פראית. כפי שנוכחנו, שוב, בשבוע האחרון. הנה תקציר האירועים:
בסוף השבוע (24 בינואר), במהלך כנס דאבוס, נשא ראש הממשלה בנימין נתניהו נאום ובו הצהיר כי אין לו כוונה לפנות התנחלויות והוא לא מתכוון לעקור ולו מתנחל אחד מביתו. הנאום עורר סערה מחוף אל חוף. הפלסטינים, האגף היוני בקואליציה (בעיקר ציפי לבני ויאיר לפיד), וכמובן, האמריקאים. אנשיו של ג'ון קרי זעמו. הצהרה כזו של נתניהו מחבלת במשא ומתן שנמצא בשלב הכי רגיש וקריטי שלו.