ישראל פולס

היומרות של גבאי, ההזדמנות של ברק

p
המחבר
בקצרה
חברי מפלגת העבודה בחרו באבי גבאי מתוך ייאוש וכמיהה לשלטון, אבל חוסר ניסיונו המדיני-ביטחוני יעלה כבר בימים הקרובים על המוקד וכל יריביו יזנבו בו. אפשר לסמוך על אהוד ברק שתמך בו שיפעל מאחורי הקלעים להחלשתו, בניסיון לחזור אל הנהגת המדינה.

באוגוסט 2008 נערך שר הביטחון אהוד ברק לאפשרות של הקדמת הבחירות. כמועמד מפלגת העבודה לראשות הממשלה, הקמפיין של ברק התרכז בניסיונו המדיני והביטחוני כראש ממשלה, רמטכ"ל ושר ביטחון, ושם לו למטרה לקעקע את הפופולריות של שרת החוץ ציפי לבני שניהלה קמפיין על ראשות מפלגת קדימה.

מאותה תקופה ייזכר קמפיין "מי ירים את הטלפון בשלוש לפנות בוקר" של ברק, שהסביר בכנסים, בחוגי בית ובראיונות שלמדינה עם בעיות ביטחון מורכבות כמו ישראל אין את הפריבילגיה להעמיד בראשה אדם נטול ניסיון. "אנחנו לא נמצאים באיזה אירוע של 'כוכב נולד', 'רוקדים עם כוכבים' או בתוכנית 'הישרדות', זו ספינה בתוך ים סוער שצריך להוביל אותה לחוף מבטחים....בדברים האלה עם מחושב לא עושה אקספרימנטים....אם יש סערה אמיתית בים – אתה לוקח קפטן מנוסה".

כמעט עשור חלף מאז, השלום טרם הגיע והאיומים הביטחוניים על מדינת ישראל שרירים וקיימים. אבל ברק, כך נדמה, כבר לא חושב שניסיון זה דבר קריטי. עובדה – בשבועות האחרונים הוא התייצב לצדו של אבי גבאי במאבק על ראשות מפלגת העבודה, וביום שני בלילה [10 ביולי] הוא חגג ניצחון ברשתות החברתיות כשההימור שלו הצליח. ומה עם העובדה שגבאי הוא נטול כל ניסיון בסוגיות שברק תיאר כהרות גורל? הרי גבאי אפילו לא כיהן כחבר כנסת בוועדת חוץ וביטחון ומעולם לא ישב בשום חדר בו התקבלו החלטות של חיים ומוות, פשוטו כמשמעו.

אז מה מזהה ברק בגבאי? אפשר לסמוך עליו שהוא מזהה בגבאי הזדמנות לעצמו לחזור אל הנהגת המדינה. חוסר ניסיונו של גבאי רק יבליט את יתרונותיו של ברק, שמאחורי הקלעים יפעל להחלשתו של היו"ר הרענן באופן שיבליט אותו, את ברק, כאיש הנכון להנהיג את המחנה בתקופה סבוכה זו.

ברק לא יצטרך להתאמץ. חוסר ניסיונו של גבאי יעלה כבר בימים הקרובים על המוקד ולא יירד מסדר היום עד לבחירות הבאות. כל מי שרואה בו יריב יזנב בו בקלות – נתניהו והליכוד; יו"ר יש עתיד יאיר לפיד שכבר צבר ותק וניסיון כשר אוצר וכחבר הקבינט המדיני ביטחוני; ומעל כולם יו"ר כולנו שר האוצר משה כחלון.

כחלון הוא האיש שהעניק לגבאי כרטיס כניסה לפוליטיקה, כשמינה אותו למנכ"ל מפלגת כולנו לפני הבחירות האחרונות. הסיפור הזה הסתיים בעוגמת נפש גדולה. חודשים ספורים לפני הבחירות, כחלון חש שגבאי אינו משתלט על המשימה שהטיל עליו, שהמפלגה לא מוכנה, והזיז אותו בעדינות לעמדה אחורית. אמנם כחלון מינה אותו כשר להגנת הסביבה לאחר הבחירות, אבל לא שיתף אותו בהחלטות מפלגתיות והרחיק אותו מסביבתו.

פחות משנה וחצי לאחר הבחירות (מאי 2016), גבאי התפטר מהממשלה ונימק זאת בהדחת שר הביטחון משה יעלון ובמינוי אביגדור ליברמן תחתיו. כחלון חש נבגד ובצדק, ובבוא היום יש להעריך שהוא יתחיל להלום בו ולהסביר לציבור שמדובר בסך הכל בחיקוי שלו, ותמיד עדיף להצביע למקור.

אין להמעיט בהישגו האישי של גבאי. זהו הישג גדול ומפיח תקווה במפלגת העבודה. גבאי  גבר לא רק על עמיר פרץ המנוסה, לשעבר יו"ר המפלגה ושר הביטחון, אלא גם על המנגנון המפלגתי, ההסתדרות וכל הגוורדיה הוותיקה של המפלגה, כולל היו"ר המפסיד יצחק הרצוג ואראל מרגלית.

חברי מפלגת העבודה בחרו בגבאי מתוך ייאוש. כבר שנים שהם אינם נמצאים בשלטון, מתפקדים כגלגל עזר בממשלות הליכוד או מתייבשים באופוזיציה. הם ניסו כמעט הכל בעשור האחרון: בחרו בפרץ, החזירו את ברק, המליכו את שלי יחימוביץ', נתנו צ'אנס להרצוג שהתחבר אל לבני, אבל השלטון רק התרחק מהם. העובדה שבחרו באיש שלא היה חבר מפלגתם עד לפני כשבעה חודשים, שהזיקה שלו אליה ואל סדר היום שלה לא הייתה קיימת, שהוא איש עסקים אנונימי, שגם כשר לא בלט – מעידה על אובדן דרך וחיפוש זהות.

גבאי ניצח את פרץ בהפרש של 1,346 קולות, ובסה"כ זכה ל-16,080 קולות לעומת 14,734 של פרץ. כלומר, כ-30,000 בוחרים בסך הכל קבעו את התוצאה – גוף בוחר קטן המלמד על מצבה הירוד של מפלגת העבודה וחוסר האטרקטיביות שלה. בניגוד לאווירת האופוריה ששררה אתמול במפלגה, העבודה אינה אלטרנטיבה להחלפת השלטון – לא עם גבאי וגם לא עם פרץ, לו היה נבחר לעמוד בראשה.

כשסוגיית הניסיון המדיני והביטחוני תעלה, ההשוואה לטראמפ תתברר כלא רלוונטית למקרה הישראלי. ובכלל, עוד לא הוכח שנשיא ארצות הברית הוא הצלחה. אם ללמוד מישראל אז דווקא הניסיון הוכיח את עצמו באופן מוחלט.

הקדנציה הראשונה של יצחק רבין בראשות הממשלה [1977-1974] הייתה בוסרית ולא ממוקדת אף שהיה לפני כן רמטכ"ל ושר. כששב לתפקיד כעבור כשני עשורים [1992], התגלה כמנהיג בשל וממוקד, שידע לאן הוא רוצה לנווט את הסכסוך עם הפלסטינים.

כשאריאל שרון נבחר לראשות הממשלה בעשור השמיני לחייו [2001], אחרי שנות אופוזיציה ארוכות, כישלונות כשר ביטחון והדחה, הדבר ניכר בכל פעולה שלו. כשהוביל את מדינת ישראל בימים הקשים של האינתיפאדה השנייה ואחר כך את תוכנית ההתנתקות הוא עשה זאת מתוך עוצמה פנימית. הוותק והניסיון שלו העניקו לו תוקף מנהיגותי.

לגבאי יש הרבה יומרות: להשיג 30 מנדטים, להביא שלום, להעדיף את דימונה על פני עמונה ולהחזיר את התקווה. אלה הן הצהרות ריקות וחסרות משקל, של אדם שהיה אולי מנהל טוב בבזק והצליח להתעשר, אבל בינתיים לא הוכיח שחוץ מאווירה חדשה הוא מתאים לענות בשלוש לפנות בוקר לטלפון. או שיצטרך את ברק לצדו.

 

מזל מועלם היא פרשנית באתר אל-מוניטור לנושאים פוליטיים, וחברתיים פנים ישראליים.

בין השנים 2011-2003 היא שימשה ככתבת הפוליטית של עיתון הארץ, ולאחר מכן הצטרפה למעריב, ככתבת הפוליטית הבכירה וכבעלת טור פוליטי שבועי. במקביל מזל מועלם מגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בנושאים חברתיים בערוץ הכנסת.

מזל מועלם היא ילידת מגדל העמק, והחלה את הקריירה העיתונאית שלה במהלך שירותה הצבאי ככתבת במחנה.
היא בעלת תואר שני בלימודי בטחון (במסגרת החוג למדעי המדינה) מאוניברסיטת תל אביב.

x

Cookies help us deliver our services. By using them you accept our use of cookies. Learn more... X