השד העדתי של אבי גבאי: אותה אדרת בשינוי גברת
גורם משמעותי בהחלטתו של מנהיג מפלגת העבודה להיפרד מציפי לבני היה תחושת הקיפוח של ילד מעברה מזרחי בידי האשכנזים המבוססים, שאותם היא מייצגת בעיניו. בכהונתו הקצרה לא הצליח לשנות את המפלגה הוותיקה שעדיין מייצגת עבור עולי שנות החמישים יחס של אפליה והתנשאות.
ההידרדרות בסקרים לנתון חד-ספרתי והקולות הגוברים להדחתו של יושב ראש מפלגת העבודה אבי גבאי יומיים לאחר שהודיע במפתיע ב-1 בינואר על הגירושין משותפתו למחנה הציוני ציפי לבני, מעידים על כישלון ניסיונו לשנות את המפלגה שהנהיגה בעבר את המדינה. בנאום הברוטלי שבו בישר על החלטתו להיפרד מלבני וממפלגתה, התנועה, צף ועלה תיאור שהעיד יותר מכל על כך שגבאי לא נקלט במפלגה ושהעלבון שלו מכך צורב. הוא סיפר על המעברה בירושלים שבה גר בשנות החמישים כבן למשפחה שעלתה ממרוקו. "גדלנו בצריפי אזבסט ומסביב להם בניינים חדשים שגרו בהם משפחות משכילות יותר ובמעמד כלכלי טוב יותר. חלק מהילדים של הבניינים היו חברים טובים שלנו. חלקם התנשאו עלינו, ילדי הצריפים. כבר מגיל קטן בחרתי שלא לתת כוח למתנשאים. לא לתת כוח למי שאומר לי שאין לי סיכוי."
מעבר לסיבות הפוליטיות להחלטתו של גבאי להיפרד מלבני, תיאור שנות ילדותו מצביע על גורם לא פחות משמעותי - תחושת קיפוח של תושב מעברה מזרחי מול האשכנזים המבוססים והמתנשאים, שאותם לבני מייצגת בעיניו.
