ראש הממשלה בנימין נתניהו לא הזיל דמעה למשמע החלטתו של נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן), להתגרש מהנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. סכנת השלום, שעלולה לנדנד את כיסאו של נתניהו, אינה נראית באופק. במקרה הגרוע, כמה מדינות באירופה יכירו במדינה פלסטינית. אך גם אם כל מדינות אירופה, אסיה ואפריקה יכירו בפלסטין, שום מאחז לא יזוז. הווטו האמריקאי במועצת הביטחון יצילנו מידם. שגרירת ארה״ב באו״ם, ניקי היילי, כבר אמרה בראיון שבוע שעבר, שהחלטתם של הפלסטינים להוציא את ארה״ב מהתהליך המדיני מוכיחה שהם בכלל לא רוצים שלום. במקרה הגרוע יותר, הרשות תקפיא את התיאום הביטחוני עם ישראל, ותפרוץ אינתיפאדה שלישית. אבל איזו סיבה יש לפלסטינים להאמין כי התקוממות אלימה שלישית תצליח, במקום שבו נכשלו שתי קודמותיה?
לנוכח התרחקותה של האופציה המדינית וחוסר התוחלת של האופציה הצבאית, יותר ויותר ישראלים ופלסטינים מגיעים למסקנה שנגזר עליהם לחיות עם ייאוש הכיבוש. אין כמו ביקור קצר בעיר החדשה רוואבי שבפאתי רמאללה, כדי לחלץ אותם משם ולפתוח בפניהם אופציה שלישית: הכרזה פלסטינית על עצמאות כלכלית. איש העסקים הפלסטיני בשאר אל-מסרי, היזם והרוח החיה שמאחורי הפרח האורבני שצומח במרכז הגדה, הוכיח שהדבר אפשרי.