כל צוער מתחיל יודע שבדיפלומטיה, כמו בעסקים, אין ארוחות חינם. כשאיש עסקים כמו נשיא ארה״ב דונלד טראמפ מעניק לישראל הכרה בירושלים כבירתה, הוא מצפה לתמורה. זו הסיבה שראש הממשלה בנימין נתניהו ביקש מהשרים (5 בדצמבר) להנמיך את קולם למשמע הבשורה ולהימנע ככל האפשר מתרועות גיל. כסוחר רהיטים לשעבר הוא יודע שכאשר הקונה מגלה התלהבות יתר למראה הסחורה, אפשר להקפיץ את מחירה. נתניהו יכול להניח שטראמפ לא ידרוך ללקוחות הסעודים שלו על יבלת ירושלים הכבושה, אך ורק כדי לשמח את לבם של היהודים והאוונגליסטים. מתנה מעין זו לא נותנים בחצי חינם. ההכרה הראשונה של מדינה זרה בירושלים כבירתה של מדינת היהודים תגיע עם תג מחיר. זול זה לא יהיה.
מדבריו של ג'ראד קושנר, בפורום סבן ב-3 בדצמבר, למדנו שהממשל מכין לישראל מתנה יקרת ערך נוספת. חתנו ויועצו של טראמפ אמר שרבות ממדינות האזור רואות בישראל, שהייתה באופן מסורתי אויב, שותפה אפשרית בגלל האויבים המשותפים - איראן ודאעש. הוא ציין שצוות השלום, שהוא עומד בראשו, מתמקד במאמצים לממש את "ההזדמנויות הכלכליות ושלום לעמים" שיוצר המצב האזורי הזה. אך אי אפשר לבנות שלום אזורי רק עם שנאת איראן, אהבת ישראל ואפילו סיוע מודיעיני הדדי. "אנחנו צריכים להתגבר על הסוגיה הישראלית-פלסטינית", ציין קושנר. לדבריו, לסעודים, המצרים, הקטארים, הירדנים, איחוד האמירויות, "לכל אחד שדיברנו איתו", חשוב לראות פתרון לבעיה הפלסטינית.