כדי להבין את עצמת היריקה שישראל ירקה השבוע (6 בפברואר) בפרצופה של הקהילה הבינלאומית בכלל ובריטניה בפרט, יש לחזור מעט לאחור. שישה שבועות לפני שהכנסת הצביעה ברוב קולות בעד "חוק ההסדרה", שמתיר למדינה להפקיע אדמות פרטיות של פלסטינים כדי למוסרן ליהודים, גינתה מועצת הביטחון של האו"ם את ישראל על הפקעת קרקעות בגדה ובמזרח ירושלים תוך הפרה של החוק ההומניטרי הבינלאומי (23 בדצמבר). ההחלטה שמספרה 2334, אשר התקבלה ברוב של 14 קולות ונמנעת אחת, דרשה מישראל לכבד את מפת הדרכים של הקוורטט, שאושרה ב-2003 בהחלטה 1515, כולל הקפאה מוחלטת של כל פעילות התנחלותית.
מקור מדיני שביקש להישאר בעילום שם אמר השבוע לאל-מוניטור, כי לא זו בלבד שבריטניה הצביעה בעד החלטה 2334, אלא שהדרג הבכיר ביותר בלונדון הפציר בשותף מחבר העמים הבריטי ראש ממשלת ניו זילנד, ביל אינגליש, להצטרף למגישי הצעת ההחלטה בגנות ההתנחלויות. לא ידוע אם נתניהו ניצל את הביקור בדאונינג 10 ב-6 בפברואר כדי למחות באוזניה של ראש הממשלה תרזה מיי על תרומתה להחלטה 2334. כשחמאת חוק הגזל, כהגדרתו של חברו לליכוד ח״כ בני בגין, ריחפה מעל ראשו, ראש הממשלה לא העז להוציא לאור דברים שעלו בפגישה, בנוגע להחלטה שגינתה את הכיבוש בכלל ואת מפעל הגזל של ההתנחלויות בפרט.