למשמע נאומו לאומה של נשיא ארה"ב ברק אובמה על המערכה הצבאית נגד המדינה האיסלאמית (10 בספטמבר), קשה היה שלא להיזכר בהכרזת המלחמה של הנשיא בוש האב נגד סדאם חוסיין [1991]. במלחמת המפרץ הראשונה, כמו היום, רתם הממשל האמריקאי קבוצה של מדינות מערביות וערביות לקואליציה בינלאומית ואזורית. גם אז התייצבה הקואליציה מול אויב משותף, ששלח זרועות אלימות מעיראק לסביבתה הקרובה והרחוקה. זאת ועוד, לפני 23 שנה, נותרה ישראל מחוץ לזירה הצבאית. ראש הממשלה יצחק שמיר נעתר להפצרותיו של הנשיא בוש וריסן את חבריו לממשלה, שדרשו להגיב בכוח על מטחי הטילים מעיראק ללב הארץ.
גם היום, בשעה שארגון דאע"ש מתקרב לגבולותיה, ישראל, בעלת בריתה הקרובה ביותר של ארה"ב, צופה מן הצד על מהלכיה של המעצמה הגדולה ושותפיה. מזכיר המדינה ג'ון קרי ומזכיר ההגנה צ'אק הייגל פסחו על ירושלים בדילוגיהם האחרונים באזור. שוב מרחף סימן שאלה מעל התזה שלפיה ישראל היא הנכס האסטרטגי החשוב ביותר של ארה"ב באזור. ראש הממשלה בנימין נתניהו, ממובילי התזה הזאת, נאלץ להתנחם בכותרת הראשית של חינמון הבית שלו , ישראל היום, שציטטה "דיפלומט מערבי" אלמוני, אשר סיפר לסוכנות רויטרס כי ישראל סיפקה לקואליציה מידע מודיעיני ותצלומי לוויין.