הידיעה [14 באוגוסט] על החלטתו של הממשל האמריקאי לעכב משלוח לישראל של טילי ״הלפייר״ למסוקי אפאצ׳י, פרצה למהדורות החדשות בעיתוי שהזכיר את הימים הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. גם אז, בראשית אוקטובר 1973, המשבר ביחסים עם ארה"ב פרץ כשהציבור הישראלי ויהדות ארה"ב עמדו לימינם של ממשלת ישראל, חיילי צה"ל שבחזית והאזרחים שבעורף. גם אז השתמשה וושינגטון בעיכוב משלוח של חומרי לחימה כדי להפגין את מורת רוחה ממדיניותה של ירושלים. לפי הפרסום בוול סטריט ג'ורנל, העברת הטילים נגד טנקים, הבנויים לחדור שריון עבה, עוכבה בטענה שהעסקה נעשתה מאחורי גבו של הבית הלבן. אבל האזרח הישראלי מצפה שידיד אמריקאי אמיתי לא ייתפס לקטנות בשעה שתושבי הדרום מותקפים ברקטות. גם בעתות שלום פגיעה בביטחון המדינה, ולו גם עקיפה, כולל העברת ביקורת על ישראל, נחשבת לתקיעת סכין בגב האומה. על אחת כמה וכמה כשחמאס יורה רקטות לעבר מרכז הארץ ומחבלים צמאי דם חופרים מנהרות מתחת לחדרי ילדים.
מוקדם לקבוע אם ההפגזה באזור רפיח [1 באוגוסט], שלפי הערכות נהרגו בה בין 130 ל-150 פלסטינים, הייתה הסיבה לעיכוב המשלוח. אפשר שזו תגובה להלבנת פניו של מזכיר המדינה ג'ון קרי ולסילוקה של ארה"ב מהמשא ומתן לסיום העימות בעזה. רמז עבה לכך אפשר למצוא בעקיצה שהבכיר האמריקאי שלח באמצעות הדיווח, כשאמר שישראל דוחקת את ארצות הברית הצדה, ומצד שני גם מבקשת שתדאג לה לערבויות ביטחוניות. כך או כך, על פי גורמים בבית הלבן, העיכוב באספקת הטילים לא נבע מסיבות מנהליות יבשות. בכיר בממשל שצוטט בידיעה אמר כי ״אם הם [הישראלים] חושבים שיוכלו לשחק משחקים עם ארצות הברית או לעשות עלינו מניפולציות בפומבי - הרי שהם אינם מעריכים בצורה נכונה את מעמדם בעולם".