מרגע שמזכיר המדינה האמריקאי, ג'ון קרי, הכריז ב-19 ביולי 2013 על חידוש השיחות בין הישראלים לפלסטינים, מעטים מאוד האמינו שבתום תשעה חודשים ייחתם הסכם. האופטימיים העריכו שאפשר להגיע לסיום הסכסוך – אולם פרק הזמן שהוקצב לכך קצר מדי. דובריו ומקורביו של ראש הממשלה הזינו את האופטימיות הזאת כשהסבירו שנתניהו הבין שהוא יאלץ לקבל החלטות כואבות בתמורה לשלום עם הפלסטינים. הפסימיים העריכו שהזמן הוא דווקא המשוכה הקטנה יותר במסלול המכשולים שצוותי המשא ומתן הלכו בו. אולם לא אלה ולא אלה שיערו שכבר כעבור שלושה חודשים של שיחות ייעלם כל שביב של תקווה, והנושא היחיד שיהיה על הפרק הוא מי אשם בכך.
הצוות הפלסטיני התפטר מתפקידו, אולם אבו מאזן משהה את קבלת ההתפטרות בניסיון לשכנע את סאיב עריקאת ומוחמד שתייה לחזור בהם. יו"ר הרשות לא רוצה שהאמריקאים יטענו כי הפלסטינים היו אלה שפוצצו את השיחות. במילים אחרות, הסיוע הכלכלי שהבטיח ג'ון קרי לרשות הוא הדבר היחיד המונע ממנה להכריז על כישלון המשא ומתן. גורם פלסטיני בכיר אמר לאל-מוניטור כי עד כה לא הושגה בדיונים אפילו הסכמה אחת, גם לא בעניינים שוליים שאינם מוגדרים כסוגיות ליבה. לדבריו, לא רק שלא חלה התקדמות – אלא היתה נסיגה לאחור: ההכרזות של ישראל על המשך הבנייה בשטחים גרמו לביקורת קשה בציבור הפלסטיני נגד נציגיו בשיחות, מה שהביא אותם להקשיח עמדות בחדרי הדיונים. הגורם הבכיר סיפר שכאשר הצוות הפלסטיני התלונן על כך באוזניי ראש הצוות הישראלי, ציפי לבני, היא קיבלה את הדברים בהבנה, אולם טענה כי זו המציאות הפוליטית בישראל וכי למרות זאת יש למצוא דרך להתקדם.