אני חייב להודות שקשה לי להודות. קשה לי לכתוב שהמדיניות הרוסית ניצחה את המדיניות האמריקאית. אמנם נוח מאוד לברך על התוצאה הסופית, אבל קשה לי לברך את המדיניות של הנשיא ולדימיר פוטין ושר החוץ סרגיי לברוב, שגיבו ותמכו בעיניים עצומות בבשאר אל אסד לכל אורך הדרך המלאה בגופות.
כשתמונות זוועה של אזרחים הרוגים מילאו את מסכי הטלוויזיה בכל העולם, הקול הרוסי טען שזו פרובוקציה של המורדים. כשנשק כימי הוכנס למערכה והרג 1,400 איש, רבע מהם ילדים, הקול הרוסי טען בבטחה שאין הוכחות שאסד אחראי, ושסביר להניח שהמורדים הפעילו את הנשק האסור, והרגו אזרחים בגז סארין כדי לגרום לעולם להתערב ולחלץ אותם משרשרת ההפסדים שנחלו לאחרונה בשדה הקרב.