נאומו של הנשיא אובמה בבנייני האומה בירושלים עודנו מהדהד בזירה הציבורית הישראלית. הדברים שהנשיא אמר עסקו בחוויה הישראלית בכללותה – במקורות ההיסטוריים שלה, באיומים על קיומה, במאבקיה ובניצחונותיה. בין ההבטחה לישראלים שהם "לא לבד" ובין ציון ההצלחה הנדירה של ישראל, אובמה שאף להעביר מסר אחד, פשוט ובהיר: השלום אפשרי, נכון וצודק.
המסר עבר, אבל ישראל של 2013 עטופה בשכבות של הכחשה. רבות מהכותרות שהופיעו בכלי התקשורת נטלו מתוך הנאום את המשפטים המנחמים, אלה שהיוו רק הכנה למסר האמיתי. אובמה לא הגיע עד ירושלים רק כדי לומר לישראלים שאמריקה מצויה לצדם; את זה הוא כבר אמר בוושינגטון. הוא גם לא בא לבנייני האומה כדי להשמיע תביעה לאוזניים פלסטיניות להכיר במדינה יהודית. הנשיא האמריקאי ניסה לבסס מחדש בתודעה הישראלית את חשיבות השלום; מטרה שהפכה להיות כמעט מגונה בשיח הפוליטי העכשווי. לא משום שאין אנו רוצים שלום, ממהרים חלק מהפוליטיקאים בישראל לציין, אלא כי כרגע זה לא אפשרי. ולא נכון ביטחונית. ואולי גם לא צודק.