ובינתיים, בעזה: האמת היא, שמעטים מתעניינים במה שמתרחש בעזה. הרצועה, שריכזה אליה לא מעט תשומת לב עולמית במהלך ובעקבות מבצע "צוק איתן" בקיץ שעבר [יולי-אוגוסט 2014], נדחקה לקרן זווית. על פי נתונים שנמצאים בצה"ל, מדד ההתעניינות העולמית בעזה נמצא באחת מנקודות השפל ההיסטוריות שלו. מכיוון שכרגע הרצועה לא בוערת, היא מפסיקה לעניין. העולם ממוקד במשא ומתן בין איראן למעצמות, במלחמת הכל-בכל בסוריה, לבנון ועיראק, בהתקדמות המוטרפת של דאע"ש ואולי גם במתרחש בתימן ובלוב. עזה נשכחה.
זה לא אומר שלא קורים דברים. אולי אפילו דרמטיים. לא מזמן אמר נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, שהוא איש הימין האידיאולוגי, במענה לשאלה האם ניתן לדעתו להידבר עם חמאס: "אין לי רתיעה מלנהל משא ומתן עם כל אחד שמוכן לנהל איתי משא ומתן". בימים רגילים, זו הצהרה דרמטית. בימים אלה, בהם תשומת הלב נתונה לחזיתות אחרות, ההצהרה הזו עוברת כמעט מתחת לרדאר.