שרת המשפטים איילת שקד רשמה לעצמה ביום ראשון (1 בנובמבר) הישג אישי ואלקטורלי כשהפיצה את מה שהיא מכנה "חוק השקיפות" - הצעה שנועדה לחייב עמותות לחשוף בפני הציבור אם הן מקבלות תמיכה כספית ממדינות זרות. בין האמצעים לגילוי נאות יידרשו נציגי העמותות הללו בכנסת לענוד תג מיוחד, שעליו תצוין שם העמותה שלהם.
לא בכדי בחרה שקד להכניס לשם החוק את המילה "שקיפות", הלקוחה מעולם המחאה החברתית ומעוררת בציבור קונטציות חיוביות של מינהל תקין. בפועל, זו לא יותר ממכבסת מילים צינית לחוק שנועד להמשיך את הדה-לגיטימציה לעמותות שמאל ולשמאל בישראל בכלל. החוק אינו מזכיר כמובן את המילה "שמאל", אבל אין בכך צורך: מצב העניינים בישראל הוא כך שעמותות [רבות] משמאל, שתומכות בקידום פתרון עם הפלסטינים, זוכות למימון ממשלות זרות בעיקר ממערב אירופה ומארה"ב. עמותות ימין מקבלות בדרך כלל כספים מאנשים פרטיים, והצעת החוק לא עוסקת בתרומות כאלה.